Scroll To Top

 

על הספר

"חצר הסרפדים", 2001

 

שירים שנכתבו כרישומי צבע מרצדים למציאות אישית. שירי-ציור המתארים מקומות עלומים, מנוכרים בחלקם, זרים ביופיים ומרובי פנים. נופים נפשיים.

שירים שנוצרו מתוך משבי זמן חד-פעמיים של התודעה. שירים שמקור נביעתם ממקומות שהיו ועודם. כי באין כיכר מרכזית אחת לבוא או לצאת ממנה זה מה שנותר - הליכה מתוך חצר של סרפדים בדרך אין סוף שבילים.

 

 

 


 

 

 


 

 

על הספר

"בין שמשות אחרות", יוני 2006

על הספר כותב הסופר דן - בניה סרי :

"מיכל עלמה, מצליחה בלשון שיריה ללכד מילים, לכאורה פרוזאיות, ולהעניק להן צירוף פיוטי הנוגע במיתרי ליבם של קוראי שירה קשובים. שירים לא מעטים מחזיקים בך בעת קריאתם, ולכאורה, חש אתה בתוכם, כמתערסל בתוך עריסה קסומה, אם גם כואבת, לימים רחוקים ואפשר ספק אחרונים, ואולי מעבר להגדרות שחולשתן נסיונן הנואל להדמות לחכמות, טוב אם נצטט בית אחרון מתוך אחד השירים בשם: וכשהשער נפתח ...

וכשהשער נפתח

אבני-הרוח גולגלו

במורדות האבודים

של תפילותיי

וכרעתי ברך

למציאות אחרת

אל מול גליו האפלים

של

חוף שיריי.

 

"בין שמשות אחרות" הוא ספר במהות קינה. הטקסטים עוסקים במות האהבה ובניתוק של האדם מעצמו, דרך מוטיבים ודימויים של שקיעה.  שירים מתוך הספר מקושרים ומתחברים גם להדי התקופה בה אנו חיים, וכן מהויות, תכנים ומיתוסים הקיימים בקבלה היהודית דרך קבלת האר"י, מושג "מות האלוהים", ובהקשרים רוחניים נסתרים. הספר קיבל את קרן עמו"ס .
 

השבר החברתי הגדול נעוץ בחוסר האהבה ובבעיות תקשורת בין אדם לחברו. ובין אדם לעצמו. כל שיר מבטא משמעות זו קצת אחרת, מנקודת מוצא שונה, והפרט נתון תמיד בתוך המכלול השלם.
התכנים נכתבו מתוך מקום אישי אך גם ובמקביל מתוך התבוננות במרחב. הקשרים למיתוסים בקבלה מהווים סוג של התכתבות עם צינורות רוחניים מובהקים, כמו גם התכתבות עם סיפורי המקרא: סיפור גן עדן, סיפור מגדל בבל, ועולמות רחוקים המתקיימים אי - שם, בעולם אחר, בין שמשות אחרות.

אהבת גבר - אשה הינו הצינור המרכזי לכאורה שדרכו עוברים מקבילים נוספים, והם באים לקונן, לספר מתוך התבוננות פנימה, ודרך מבט רב כיווני, על מקום השקוע בדמדומיו.


ביטוי לתהליך המבקש לתור אחר הנעלם, חיפוש אחר משמעויות הנגזרות מהחיים של תחילת המאה ה - 21. את העידן מגדירה מ.ע. בשם: "עידן בין השמשות".
 

 

 


 

 


 

על הספר

"סופנו אל היקיצות", הוצאת צבעונים, 2010

שירי הקובץ סופנו אל היקיצות מבטאים את  אופיו המורכב של עידן בין השמשות.  

שירה שנכתבה בין השנים 2003- 2010.

 

עידן בין השמשות כתקופה הנעה בין צירי אור וחושך, באיזורי דמדומים גשמיים אפוקליפטיים. שירי הקובץ סופנו אל היקיצות מבטאים אמירות רב משמעיות ובאים לסמל ולתאר הדי תקופה בה אנו חיים דרך מקרים, מהויות, תכנים, מיתוסים, דרכים מתחדשות, קבליות, מקומיות, יקומיות- אוניברסליות, בשפה אישית ומזוהה.

"יבואו זמנים, לפני בואו של המשיח, בהם ירד שפע גדול בעולם. אנשים יתעשרו ויצברו כסף הרבה ויתרגלו להוצאות גדולות. אחר כך יבואו ימי מחסור, הבריות ישכחו בינתיים פירושה של הסתפקות במועט. כתוצאה מכך יגדל המחסור ודוחק הפרנסה יהיה קשה. עם העלאת רמת החיים לֹא יוכלו עמך בני ישראל לספק את צורכיהם המרובים, ומבחינה זו יהיו עניים. אלה יהיו חבלי משיח הראשונים" הבעל שם טוב.

 

* * *

בַּרְזֵלֵי יָד- הַמִקְרֶה/ מיכל עלמה מרקוס

 

הֲמוֹן יָמִים וּמְעַט מִדַי זוּלָתָם
נִנְעַצִים בְּקִירוֹת שְׁבוּרִים, בְבַּרְזֵלֵי יָד-הַמִקְרֶה
בְּתוֹכָם דַיְירֵי פְּנִים-הַהוֹוֶה מְצַיְירִים בְּמַעֲגְלֵי בּוֹץ מִשְׁטֶרֶת מַחֲשָׁבוֹת

הַלוֹכֶּדֶת בִּדְלָתוֹת פְּעוּרוֹת 

אֶת עֵין - לֵב אָדָם, זֶה שֶׁלֹא חֲטָא לְאִישׁ.
וּבְתּוֹךְ אוֹתָם מַעֲגַלֵי הוֹוֶה, נִ כֶּרֶת חֶרְפָּתוֹ הַכּוֹבֶשֶׁת
שֶׁל אִישׁ לְאִישׁ יִטְרוֹף קַרְקָעִית אֲחִיזָה בַּהֹוֶוה,
אִם יִבְרַח לְעָבַר, אִם יִבְרְחוּ לֶעָתִיד,

רַק הַהוֹוֶה

יְסַמֵל ייִצוּגִי הֶחָלוֹם וְשִׁבְרוֹ, וְאֵין חֲלוֹם בָּא פַּעֲמָיִים.
כִּי בַּפְּעָמִים הַכְּמֵהוֹת, הַיוּ דַיָרִים אֵלֶה כַּאֲחֵרִים, לִבְלִי שׁוּב.
כָּל זֶה קוֹרֶה, הָס מִלְצַלֵם אֵת הַהֹוֶוה 
קָשֶׁה לְלָכְדוֹ בְּעֵרוֹמוֹ בְּמַצְלֵמָה מְשֻׁרְיֶנֶת.
גַם לֹא שָׁמַיִם, לֹא שְׁקִיעָה, לֹא יַם
לֹא יַבָּשָׁה, לֹא אֲוִיר,

מִי שֶׁאוֹסֵר עָל הַצִילוּם לְהִתְרַחֵשׁ
לא יְתָאֵר אֵת הָאֱמֶת בִּמְלוֹא מֵעַרוּמֵיהַ.
בֵּין זְמַנָה הַדַק שֶׁל לְחִיצַת כַּפְתוֹר, לִזְמַן הַהַמְתָנָה אֶל עֵבֶר

הַמְתּוֹעָד, בָּא זְמַן הַהוֹוֶה שֶׁבַּתָוֶךְ.
מֵאַרְבַּעַת צִירֵי מִקְלַטֵיהַ, 

הַמַצְלֵמָה, 

תַבְנִיוֹת מַגְנֶזְיוּם חֲשׁוּכוֹת בְּפָנִים חֲקוּקוֹת

מִשְׁטֶרֶת הַמַחְשָׁבוֹת עַל שׁוֹטְרֵיהַ.
וְאִישׁ לֹא יֵדָע אֵת אָשֶׁר מִסְתָּתֵּר בְּלִבּוֹ.
 

כְּדַיֶרֶת פְּנִים הֶעָבָר-בֶּעָתִיד כְּבָר רָאִיתִי פָּנִים נֶאֱסָפוֹת מִבִּפְנִים
וְרִגְעֵי הוֹוֶה נוֹצְרוּ מִגְלוּפַּת זְהוּיוֹת שֶׁאֵינָה מִתְקַיֶימֶת
מִתוֹךְ עֲרֵמָה נִסְדֶקֶת, זִיכְרוֹנוֹת מָרִים
עָל צִיר שְׁקִיעָה, גְבוּלוֹת דִמְדוּמִים.
יָד יָמִין בּוֹעֶטֶת בְּיָד שְׂמֹאל
בּוֹעֲטוֹת שְׁתֵיהֶן בַּבֶּטֶן הָרַכָּה שֶׁל הוֹוֶה
כְּאֵבֵי הָיָה, הוּא שֶׁיִהְיֶה.
 

כְּדַיֶרֶת לִכְאוֹרָה שֶׁל פְּנִים הַהוֹוֶה בַּרְזֵלִים נֶאֱסְפוּ לְעֵינַי

מִבְנִים שְׁבוּרִים קִבְּלוּ מַרְאוֹת עָתִיד אַבוּדֵי-הִלָה

מְנוּתַקִים מִכְּבֵדוּת אֲדָמָה, מִלֵב אָדָם.
 

וּבְלֹא הֶקְשֵׁר צִילוּמִי,

פָּנִים אֲבוּדוֹת אֵלֶה, בְּלֹא מָהוּת הֵעֲכְשַיו
עִיקַרַן שֶׁהִנָן בְּלֹא נְגִיעַת יָד-אָדָם.

 

מתוך ספר השירה "סופנו אל היקיצות" 2010