בָּאנוּ לְבָרֵר
בָּאנוּ לְבָרֵר עַד לְהֵיכָן יַעֲמִיקוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם לִנְטֹר לָאֲדָמָה
וּמָצָאנוּ לֵיל אֶמֶשׁ מְאֻבָּק בְּעַנְנֵי אֹבֶךְ נוֹעֲלֵי פְּלָנֵטָה
מִפְּנֵי גּוּפִים, אוּדִים מוּאָרִים.
עַרְפִלִּים מַשְׁכִּינִים לַחוּת בְּדוּיָה בַּאֲוִיר אוֹגוּסְט.
מִי שֶׁהָיָה שָׁם לְבָרֵר עַד לְהֵיכָן יָבוֹאוּ לִנְטֹר כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם לָאֲדָמָה
וּמַדּוּעַ אֵין אָדָם בְּעֵינוֹ רוֹאֶה מֵעַל מֶרְכְּזֵי הֶעָרִים הַחֲצוּבוֹת כְּבַאֲזוֹרֵי הַיָּם,
טִפּוֹת פֶּרְסֵאִידִים צוֹהֲלוֹת כְּבִמְטַר שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁל הַיְּקוּם בְּמַתְּנָתוֹ לְכַדּוּר הָאָרֶץ, כְּבָר לָמַד מֵעַרְפִלִּים לְהִתְכַּסּוֹת.
אֶת מִסִתְּרֵי הָאֹפֶק הַגָּלַקְטִי זִהוּם אֲוִיר מֵכִין מֵרֹאשׁ.
מֵכִין מַתְּנַת פְּרֵדָה אֶל מַבָּט צָלוּל פָּשׁוּט.
מְאֹרְעוֹת לֵיל אֶמֶשׁ מִתְרַחֲשִׁים כִּבְכָל שָׁנָה מֵעַל רָאשֵׁי עַרְפִלֵּי הָאָבָק.
כַּמָּה נִסּוּ הֵם לְהָאִיר אֲדָמָה שְׂמֵחָה, אַךְ אִישׁ לא שָׂמַח.
רַק לִפְנוֹת בֹּקֶר חָזַרְנוּ מְעַטִּים מִשְּׁמֵי עָשָׁן רֵיקִים
אָז נִבְדַּק שַּׁחַר, נִבְחֲנָה שֶׁמֶשׁ, נִתְכַּנְּסָה.
כְּשֶבָּא בֹּקֶר מֵהַלַּיְלָה זִקּוּקֵי כּוֹכָבִים בָּאוּ לְנַצְנֵץ,
הֵם לֹא נִצְפּוּ מֵעַל מַאֲבַק פְּלָנֵטָה חֲשׁוּכָה.
לְמַעַן הָאֱמֶת,
קַל יוֹתֵר לִרְאוֹתָם נוֹפְלִים בַּשֶּׁמֶשׁ מִלֹּא לִרְאוֹתָם כְּלָל.