Scroll To Top
 

הכניסיני תחת כנפך - בין השמשות

(אשה עם עניבה 1917, 65/50 ס"מ, אוסף פרטי פאריז. בין הדיוקנים הנשיים של מודליאני תופש ציור זה מקום מיוחד, עידון האינטימיות של בין ערביים).


הכניסיני תחת כנפך/ ח.נ. ביאליק

 

הכניסיני תחת כנפך,                                

והיי לי אם ואחות,

ויהי חיקך מקלט ראשי,

קן תפילותיי הנידחות.

 

ובעת רחמים בין השמשות,

שחי ואגל לך סוד ייסוריי,

אומרים יש בעולם נעורים,

היכן נעוריי?

 

ועוד רז אחד לך אתוודה

נפשי נשרפה בלהבה

אומרים יש אהבה בעולם

מה זאת אהבה?

 

הכוכבים רימו אותי

היה חלום אך גם הוא עבר

עתה אין לי כלום בעולם

אין לי דבר.

 

השיר הכניסיני תחת כנפך שכתב המשורר חיים נחמן ביאליק בשנת 1905 הוא שיר המחפש אחר משמעות המושג - אהבה. המילים כפי שהן מופיעות בכל אחד מבתי השיר - מייצגות תהליך שתחילתו  בדמות אידאלית, נשגבת ובלתי אפשרית, בדמותה של "אם ואחות", ובהמשךבאופן הדרגתי - מודגשים האכזבה, ההתפכחות, הכאב בעקבותהעלמות הנעורים, והיעלמות החלום.

השיר מציג את האהבה כדרך ללא מוצא, כתוב כתפילת קינה, תפילת אשכבה למושג שמשתמשים בו כל כך הרבה וקשה להבין את פישרו ואת דרכיוהאהבה. ל"הכניסיני תחת כנפך", נכתבו אין סוף פרשנויות. עוד אחת תיכתב כאן כשהמונח "בין השמשותיהווה נדבך בתוך השיר המשפיע עליו לכל אורכו. ח.נ.ב. מציג בשיר פנייה בגוף ראשון אל אם קדושה ורוחנית בעלת כנפיים כשל מלאך או כשל ציפור ("הכניסיני תחת כנפך"), אבל אותה אםהיא בנשימה אחת גם אחות. משמעות המילה "אחות" בשיר השירים רעיה ואשה שיר השירים ד' פסוקים 9,10,12 , ה' פסוקים1,2 

התפילה הנישאת בשיר לאותה אם קדושה שהינה גם רעיה ואשה מופנית בשיר אל סוג של אם מגוננת מחד, אך גם אל אשה ורעיה אוהבת, ושתיהן משולבות בדמות אחת, הירואית. הצורך להניח ראש בחיק אשה שתהיה גם אם רוחנית, וגם שחייקה החם יהפוך למקום מקלט מגונן, יהווה קן חם בו ימולאו כל התקוות והשאיפות עלי אדמות, כשלמשמעות ה"קן" יש קונוטציה והמשלה ל"דגירה על ביצים" - הולדת ילדים. 

בתוך ה"חיק- קן" זה, רצה האוהב להניח את כל עולמו, מקווה גם לקשר אינטימי. היישות הדואלית - המורכבת משתי נשים, שכל אחת מהן מייצגת מהות אחרת, יוצרת את התשובה הלכאורה מובנת מאליה למשמעות האכזבה מהאהבה - אין אשה עלי אדמות המסוגלת למלא בתוכה את שני החלקים במושלמות שכזו, ועל כן, מראש נכזבת היא האהבה. 

"ובעת רחמים בין השמשות" 


"בין השמשות" הינו זמן קבלי. על פי הקבלה, שעת בין השמשות הינה שעת הדמדומים, שעת השקיעה.  שעת בין השמשות היא גם שעת רחמים ורצון טוב אבל זהו גם זמן אפוף מסתורין, שההתיחסות ההלכתית נושאת לגביו סייגים ואיסורים. זהו בדיוק הזמן שבו בוחר ח.נ.ב. להתוודות על אהבתו. "שחי ואגל לך סוד ייסוריי".

בפרשת הבריאה נאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". על פי ההלכה, היממה מתחילה תמיד בלילה ורק אז עוברת להיות יום. רעיון מיוחד זה מקפל בתוכו את משמעות המילה - תקווה. כפי שהלילה והחושך קודמים ליום ולאור, כך צריך לראות את עצמו האדם - מחוסר וודאות וחושך - יש לו תמיד תקווה, יפציע אור יום.

"אומרים יש בעולם נעורים, היכן נעוריי"? 


התחושה שתמו ימי הנעוריו, התהייה והשאלה היכן הם, האם הם נעלמו כי לא חווה אותם? האם הם נעלמו בעקבות אותה אהבה אידילית שאין לה מוצא? החיפוש אחר הנעורים כסוג תפילה - קינה אל מול שקיעת השמש.  נעוריו נעלמים כשקיעת השמששמש שוקעת כהתחלת לילה. באה הגמרא ושואלת מתי מתחיל הלילה? האם הוא מתחיל בעת שהחמה שוקעת ונעלמת מהעין? ואולי הוא מתחיל רק כשחשוך לחלוטין ולפחות שלושה כוכבים בגדלים בינוניים נראים ברקיע? ההפרש שבין ירידת השמש לחשיכה מוחלטת מוגדר בזמן הנע בין 18-25 דקות.

בין השמשות הוא אותו זמן שבין שקיעת השמש לצאת הכוכבים. זמן זה מוגדר כספק יום - ספק לילה, ישנן מצוות הילכתיות התקפות רק ליום, ישנן מצוות התקפות רק ללילה, ישנן מצוות המוגדרות רק בתאריך מסוים.

האדמת השמיים והכספתם/ מסכת שבת לד, 2 "בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים, ואיזהו בין השמשות מששקעה החמה כל זמן שפני המזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות, הכסיף העליון והשווה לתחתון זהו לילה".

הגמרא מגדירה את התחלפות היום והלילה על פי הסימנים האלה: "כאשר פני המזרח מתחילים להאדים, עדיין יום גמור. כאשר השמש נעלמת מהאופק, וכל עוד פני המזרח אדומים זהו  -בין השמשות".

ואל מול שקיעה, מול שמש מאדימה הנראית כגוש אש, ממשיך השיר ואומר:

ועוד רז אחד לך אתוודה - נפשי נשרפה בלהבה"

"אומרים אהבה יש בעולםמה זאת אהבה?"

בעת אהבה, הנפש חשה כנשרפת. כאותו גוש אש. מבכה את עצמה על כאבה, על חוסר יכולתה לשרוד את האהבה. אולי על חוסר היכולת הממכרת להחזיק בתחושה זו לתמיד. כי גם האהבה, כמו הנעורים, כמו השמש, שורפים, לוהטים, משכרים - אך בסוף נעלמים.

השמש כבר שקעה, וכשעלו הכוכבים לשמייםבא הבית האחרון של השיר ואומר:

"הכוכבים רימו אותי,

היה חלום אך גם הוא עבר,

עתה אין לי כלום בעולם,

אין לי דבר".

 

אותה שמש ששקעה, אותה אהבה בוערת שנעלמה, אותו חלום שהיה לרגע בשיאו וגז והכוכבים המרמים העולים מעל החושך.

 

האם אפשר בכלל לדעת מהי אהבה? האם צריך אידאל מושלם בכדי לאהוב?

האם אפשר לדעת מה זו אהבה מבלי להיצרב בלהבה ?

האם אפשר לקוות שעם כזו אהבה... גם אם השמש תשקע  -מחר יפציע יום חדש ?  

 

נקודות אחיזה ביבליוגרפיים:

*שיר השירים

*כניסת השבת - של הרב אליעזר מלמד

*מלומדי מלחמה"

*הגמרא - מסכת שבת לד'