מִשּׁוּם מַבָּטְךָ הַכָּחֹל מָלֵא עֶצֶב  / מִיכַל עַלְמָה מַרְקוּס (בלדה 2017)

 

 

מִשּׁוּם מַבָּטְךָ הַכָּחֹל מַלֵּא עֶצֶב 

אַתָּה שַׁיָּךְ לְזִכָּרוֹן אַחֵר.

כְּבָר שָׁנִים נְחְרַטוֹת דְּמֻיּוֹת בִּי

שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְבַשֵּׂר.   

 

קוֹלָן נִשְׁמַע כְּשֶׁעָבְרוּ עַל יָד.

כְּמוֹ עֵץ שֶׁהרוּחַ מַכָּה בּוֹ שַׁלַּכוֹת

וְהוּא עוֹמֵד עֵירֹם, בְּלִי בְּגָדָיו.

 

כָּךְ יְסוֹדוֹת שְׁלֵמִים, עשויים גִּזְעֵי אָבָק

נוֹשְׁרִים מִתּוֹךְ הַנְּפִילוֹת

נִשְׁפָּךְ הַזְּמַן אֶל תּוֹךְ כַּדִים שְׁבוּרִים

וְהוּא מֻקְצָב – (כְּדֵי) לֶאֱהֹב.

 

אַךְ מִשּׁוּם מַבָּטְךָ הַכָּחֹל מָלֵא עֶצֶב

אַתָּה שַׁיָּךְ לַזִּכָּרוֹן אַחֵר

כְּבָר שָׁנִים נֵחְרַטוֹת דְּמֻיּוֹת בִּי

שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְבַשֵּׂר.  

 

כְּשֶׁנוֹלַדְנוּ שְׂמֵחִים

בְּעוֹלָם שְׁתִּקְרַתּוֹ כְּתֹּוּמָה

בִּגְוַנֵי יְסוֹד אות צִבְעֵי הָאֲדָמָה

וְשֶׁמֶשׁ אַחַת מְרֻסֶּסֶת, גּוֹסֶסֶת לְאִטָּהּ

 

כֹּל מָה שֶׁעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה –

עֵץ נָע כַּמְּטוּטֶלֶת, בִּי וּבְךָ.

 

אַךְ מִשּׁוּם מַבָּטְךָ הַכָּחֹל מָלֵא עֶצֶב

אֲנִי מְהַלֶּכֶת בְּתוֹךְ זִכָּרוֹן אַחֵר.

כְּבָר שָׁנִים נֵחְרַטוֹת דְּמֻיּוֹת בִּי

שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְבַשֵּׂר.  

 

כְּמֶרְחָק הַצְּלִילִים הַמְּבַשְּׂרִים לָעֵצִים

עַל שִׁנּוּי הָרוּחוֹת וְכִוּוּן הַזְּמַנִּים

וּכְמוֹ אֶחָד לַשֵּׁנִי

הֵם זָרִים, לְפָחוֹת.

 

 

 

וּמִשּׁוּם מַבָּטְךָ הַכָּחֹל מָלֵא עֶצֶב

אַתָּה שַׁיָּךְ לְזִכָּרוֹן אַחֵר.

כְּבָר שָׁנִים נֵחְרַטוֹת דְּמֻיּוֹת בִּי

שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְבַשֵּׂר.  

 

כָּךְ יְסוֹדוֹת שְׁלֵמִים, עֲשׂוּיִים גִּזְעֵי אָבָק

נוֹשְׁרִים מִתּוֹךְ הַמְּקוֹמוֹת

נִשְׁפָּךְ  הַזְּמַן אֶל תּוֹךְ כַּדִים שְׁבוּרִים

וְהוּא מֻקְצָב, (כדֵי) לֶאֱהֹב.

 

עֵץ מַנְשִׁיר עִקְבוֹתַיו

דְּמֻיּוֹת שְׁלֵמוֹת נֶעֱלָמוֹת מִמֶּנִּי עַכְשָׁו.

 

עֲלֵי מְצִיאוּת נִקְלֶפֶת

צִבְעֵי עֵינֵיךָ נוֹתָרִים.

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ מֵעַל הַגְּשָׁרִים.

 

כָּךְ יְסוֹדוֹת שְׁלֵמִים עֲשׂוּיִים גִּזְעֵי אָבָק

נוֹשְׁרִים מִתּוֹךְ הַמְּקוֹמוֹת.

נִשְׁפָּךְ  הַזְּמַן אֶל תּוֹךְ יָמִים צְרוּבִים ,

וְהוּא מֻקְצָב, (כְּדֵי) לֶאֱהֹב.